איזה יום עבר עליי...

יש ימים לא קלים.
האמת שנשברתי היום, אני כותבת את הפוסט הזה כדי לשפוך, לא נראה לי שיש מה ללמוד ממנו.
היום התחיל יחסית בסדר עם הילדים, אח"כ בעבודה היה קצת מתיש, הגעתי מאוד עייפה הביתה.
מיכאל התחיל השנה ללכת לגן עירייה, שלא ישנים בו בצהריים!! זה מאוד קשה לו, וברוב הימים הוא חוזר זומבי הביתה, ונורא קשה לי להוציא אותו מהבית אפילו לטיול קטן.
מודה, זה פוסט טעויות... כשהוא חוזר מהגן הוא רואה טלויזיה ושותה מיץ. זה הזמן שלו לנוח ולהרגע, ולי יש זמן עם אלונה ואריאל. אז היום זה קצת השתבש, כי הוא פתאום נרדם מול הטלוויזיה מבלי שהבחנתי. חשבתי שזה דוקא טוב, שהוא יישן חצי שעה ויקום שמח... במשך רבע שעה ניסיתי להעיר אותו, ובסוף שהוא הצליח חצי להתעורר הוא בכה עוד כמעט שעה ברצף!! זו בדיוק היתה שעת ארוחת הערב. אלונה אכלה ואריאל זרק את האוכל (הוא בקטע של זריקות), והוא גם לא מרגיש טוב, אז בכלל על הכיפאק אצלינו. אה, וכמובן הוא הצטרף למיכאל בבכי.
אחרי שראיתי שכלום לא עוזר, פשוט התחלתי לבכות גם. ואז המתוק הזה שאל אותי למה אני בוכה, ואמרתי לו שקשה לי. איזו השתפכות על ילד בן כמעט ארבע. הוא חיבק אותי ואז הגיע הקרציה הקטן שלא הסכים שמיכאל ישב עליי, ורק ניסה לדחוף אותו. מיכאל כמובן לא ויתר על המקום שלו, ואריאל המשיך לצרוח עוד רבע שעה, למרות שהחזקתי גם אותו.
בכל הזמן הזה אלונה יושבת ואוכלת לה בנחת, המתוקה, ואני מנסה להתקשר לאבירם, שהוא על האופנוע ולא עונה לי.
כשאבירם נכנס, הוא מצא ילד, תינוק ואמא בוכים ותינוקת אחת אופטימית:)
אחרי שקצת התארגנו, לקחתי את אריאל לטיול במנשא כדי ששנינו נתאוורר, אח"כ אמבטיה ולישון.
העיקר שיהיה לילה שקט וימים שמחים.
יצאו כמה תמונות משעשעות מהיום הזה...

ככה הערב התחיל...



אלונה עושה יוגה, אח"כ היא גם נפלה על הפנים, פנאן (הנעל ברקע היא עדות מצולמת שיצאנו!!!)




אריאל ברגע של התקף לב לאמא שלו



לישון לילה שלם... טפו טפו!!!

אלונה ואריאל כבר בני שנה וחודש. נראה לנו שהמטרנה של הערב כבר מיותרת, והחלטנו להפסיק לתת להם בערב, ולהמשיך כרגע רק בבקרים.
הם הולכים לישון באזור 19:30 וקמים בערך בשבע בבוקר, אריאל בדר"כ מקדים לכיוון שש. בימים האחרונים מאז שהפסקנו את המטרנה, אריאל התחיל לקום מוקדם מאוד, לפני שש.
חשבתי היום מה לעשות, וישר חשבתי שאני צריכה להחזיר לשניהם את המטרנה של הערב. ואז שוב הגיעה התובנה שאם רק אריאל צריך את זה, אני יכולה להמשיך כרגע לתת לו את המטרנה ולא לאלונה.
זה התקשר לי עם כל הדברים שחשבתי שהם צריכים להיות משותפים "כי צריך לעשות הכל ביחד", והבנתי שכל אחד צריך את הדרך שמתאימה לו.

אלונה ישנה על הבטן בשנת בוקר, אריאל ישן על הכרית
אלונה עם "מוצץ", אריאל עם מוצץ

אצלינו זה התחיל בשינה, כבר כתבתי שהשעות שלהם לא היו מתואמות וקיבלנו את זה, ובסופו של דבר זה הסתדר.
שאני כותבת בשורה אחת, היתה בעיה, זרמנו, הסתדר... זה נשמע קל מידי, אבל מאחורי המשפט הזה יש הרבה עבודה. זו עבודה קשה, שתמיד צריך לזכור שהיא קשה עכשיו, אבל אח"כ זה משתלם. מקבלים ילדים שישנים טוב, גדלים יפה, שמחים ולא פחות חשוב, מקבלים אמא שהיא לא גמורה מעייפות ולא עצבנית.
אני לא אכנס כאן לשיטות ההרדמה, כי אני לא יועצת שינה, רק כמה טיפים קטנים.
בגלל שהיה לי את מיכאל, שעליו עשיתי את הטעויות, ידעתי מה אני לא צריכה לעשות לגבי השינה. את מיכאל הייתי מרדימה מאוד מאוחר, כי לא הבנתי שהוא עייף, ובדר"כ תוך כדי הנקה. כשהוא התעורר בלילה, פשוט לקחתי אותו והנקתי אותו עד שהיינו נרדמים. בגיל 7 חודשים, הוא התעורר כל לילה בשעה 4, ינק וחזר לישון. הבנתי שזה לא עסק.
הלכנו ליועצת שינה, והיא אמרה שדבר ראשון צריך להוציא אותו מהחדר שלנו, זה השלב שאיבדתי אותה והתחלתי לבכות. לא יכולתי לחשוב על זה שהוא לא יהיה לידי. אחרי שהתעשתי, היא הסבירה את השיטה שלה. זה לא משנה כרגע, אבל היו שלושה לילות מאוד מאוד קשים, שבלילה הרביעי הלכנו לישון וקמנו בשבע בבוקר!!! זאת היתה הרגשה אדירה של גאווה במיכאל וגם בנו, על זה שהתמדנו והצלחנו. אחד הדברים שהיועצת אמרה לנו, זה שאנחנו נותנים לו מתנה, ולדעת לישון זו מתנה מאוד גדולה. זה ליוה אותי ועדיין מלווה אותי גם עם הקטנים.
עם התאומים התחלתי בהנקה גם בלילה, עד שהרגשתי שאני צריכה לסדר יותר את ההאכלות שלהם, והחלטתי לעבור לבקבוקים. עכשיו שהם קצת הרעישו לא קפצתי עליהם כמו עם מיכאל, אלא הייתי יושבת ליד העריסה ומרגיעה אותם בלי להעיר אותם, ליטפתי אותם לחשתי להם, רק לא הוצאתי אותם, אלא אם כן הם כבר היו רעבים. המצב הזה הוא נורא מבלבל ומלא ברגשי אשמה, כי את כל הזמן חושבת שאולי הם רעבים ואת בעצם אמא לא משהו ולא מאכילה אותם. אבל צריך להבין את התינוקות ולבדוק גם לפי השעות מתי אכלו וכמה. זה ללא ספק הרבה יותר קשה מפשוט לקחת אותם ולהאכיל אותם בכל בכי קטן, אבל הבכי הוא הרבה פעמים מתוך עייפות או מהרגל. בחודשיים הראשונים הייתי ערה הרבה מאוד בלילה, אבל ידעתי שזה ישתלם בסוף.
כשהאכלתי אותם בלילה, היה לי מתקן של מחמם בקבוקים שהיה מחובר, מחלק מנות עם מנות מדודות ובקבוקים נקיים. הייתי מאוד יעילה, וגם בלילה האכלתי אותם לבד, אחד על כרית ואחד שוכב על הרגל שלי (הרגליים נהיו כלי עזר מאוד חשוב בתפעול).


הרגליים מאוד שימושיות כאן:)

הם ישנו בעריסות ליד המיטה שלנו, וחשבתי שכשקצת יגדלו, נעביר אותם לחדר של מיכאל, שכולם ישנו ביחד.
בשלב די מוקדם הבנו שהם מעירים אחד את השני ומפריעים זה לזה להרדם.
אלונה היתה מתעוררת בשתיים בלילה והיתה מתחילה לדבר, היא לא בכתה, אבל כל נאום היה בן שעה לשעתיים, ויש לה קול מאוד חזק. החלטתי להעביר אותה לישון בחדר עבודה. העברתי את אחת העריסות לשם, והיא ישנה שם עד שהבינה שהיא לא צריכה לדבר בלילה. בינתיים הבאנו עוד מיטה ושמנו אצלינו בחדר, והיו לילות ששניהם ישנו איתנו, ואז אריאל התחיל להתעורר, אז העברנו אותו לחדר השני ואלונה נשארה איתנו. ההחלטה של להעביר אותם מהחדר שלנו לא היתה לי פשוטה, כי הם היו קטנים, זה היה בין גיל חודשיים לארבעה חודשים. אני באמת חושבת שאנחנו גם מפריעים להם לישון, וזה שהם יוצאים מהחדר זה עוזר להם, וגם עוזר לזוגיות שיש שוב קצת פרטיות.
היתה תקופה של בערך חודש או יותר שהם התחלפו ביכולות לשנת לילה. אז כל הזמן היה שינוע בין החדרים.
ראשון העברנו את אריאל לישון עם מיכאל, אחרי כמה לילות אריאל התחיל להתעורר בארבע, אז החלפנו בינו לבין אלונה.
אלונה ישנה עם מיכאל בחדר, ואת אריאל אנחנו מעבירים מידי פעם לנסיון, יש ימים שזה מצליח ויש ימים שהוא ישן בחדר לבד.
ההבנה שאי אפשר לקחת החלטות לגבי אחד ושבהכרח תתאים גם לשני היא מאוד חשובה. זה משהו שאני מזכירה לעצמי, ומקווה שאזכור גם בהמשך שיהיו דברים קצת יותר מסובכים.

רגע לפני... שופינג

אני יודעת שאני שיטחית, אבל אני מאוד אוהבת שופינג. נראה לי שכבר אין טעם להלחם בזה, ולהבין שאולי בית לא יהיה לי, אבל יהיו לי נעליים ממש יפות ובגדים שוים לילדים...
יש לי מזל גדול, אבירם כלכלן ומבין בעיניינים האלה, ו"מאזן" אותי שצריך. האהבה שלי לשופינג עברה מקניות לעצמי לקניות לילדים (גם אני לא מקופחת). אבל אפילו אני הבנתי שיש דברים שבאמת חבל לקנות כי הם גדלים נורא נורא מהר.
לפני שמיכאל נולד הצלחתי להקשיב לחכמים ממני ולוויתי כמה דברים, והיו כמה דברים שקיבלתי ממשפחה שיש לה בן זקונים שנולד חצי שנה לפני מיכאל. לוויתי סלקל, קיבלתי עריסה ואמבטיה לעגלה, קיבלתי גם כמה בגדי ניו בורן. כמובן שזה בסיסי ביותר ויש עוד המון דברים שצריך.
לפני שהתאומים נולדו הייתי צריכה "השלמות ורודות", היו לי כבר את כל הדברים לילד אחד ואז התחלתי עם הלחץ שחייבים לקנות לתינוקת, כי מסכנה, אין לה כלום.
יש לי ברירת מחדל שהיא קניות באינטרנט. אחות של אבירם גרה בארה"ב ואני קונה כאן, שולחת אליה וכשהיא מגיעה, או שמישהו נוסע לבקר אותה זה מגיע אליי. בקניות האלה יש דברים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. קניתי לאלונה נעלי בלרינה הורסות, אני מקווה שעד גיל שנתיים הן יתאימו לה... בגלל שפחדתי שהם יוולדו נורא קטנים, קניתי מידות קטנות. הם אמנם נולדו קצת פחות מ-3 ק"ג, אבל הם עלו במשקל די מהר, במיוחד אלונה (אחוזון 95% במשקל :), הרבה מאוד מכנסונים לא עלו עליה, את האוברולים של הNB היא יכלה ללבוש בערך שבועיים, ואח"כ הלבשתי לה אותם בלחץ, כי לא היה לי נעים מעצמי. בסוף היו להם יותר מידי בגדים, אז נראה לי שיש מקום לשפיות בנושא הזה.
הזמנתי גם מנשא של ארגו שלא היה לי נוח בהתחלה, והשתמשתי במנשא בד שהיה לי ממיכאל, שהוא לא הכי נוח להליכה, אבל הוא היה נוח מאוד לתפעול.
עכשיו אני משתמשת רק במנשא של ארגו, הוא מאוד נוח לי. יש לי עוד מנשא, גם ממיכאל, של בייבי ביורן. לי יותר נוח הארגו, אבל זה מאוד אינדיבידואלי. לפני הלידה חיפשתי באינטרנט מנשאים כפולים, זה היה נראה לי מסורבל מידי. אני משתמשת במנשא אם אני צריכה ללכת עם שניהם למקומות שאני יודעת שהעגלה לא תעבור. אני שמה את אחד מהם בטיולון יחיד והשני על המנשא, זה פתאום מאד קליל, אין את הסרבול של הרוחב הזה.

אריאל במנשא בד

לגבי עגלה... מישהו המליץ לי על עגלה של bumbleride שאין אותה בארץ, אמרו שהיא מעולה ושיש לה כמה יתרונות שאין לאחרות. לי היה חשוב שיהיה מקום אחסון נגיש בתחתית העגלה ושהיא תתקפל בקלות. בשני הפרמטרים האלה היא באמת טובה, היא גם מאוד נוחה להליכה. אבל יש לה כמה חסרונות, היא שוקלת טון, היו לי כאבי גב נוראיים רק מלהרים אותה לתא המטען. היו לה פנצ'רים בגלגלים ועוד כמה בעיות שאין למי לפנות, כי השירות לקוחות בארה"ב. ליומולדת שנה התאומים קיבלו מתנה משותפת, טיולון של מקלארן. נכון שהוא הרבה פחות נוח בהליכה, אבל הוא מתקפל לגודל קטן ומאוד קל להוציא ולהכניס אותו לרכב.
אני לא רציתי עגלה עם אמבטיות שמתפרקות, למרות שבדיעבד זה נראה לי משהו שמקל מאוד על הגב, כי לא מרימים את כל המשקל בבת אחת. כרגע אנחנו עם עגלה בבית, לטיולים במושב ועגלה ברכב.

אם כבר הזכרתי מתנות... לפני שמיכאל נולד לא השארתי מקום למתנות. חברה אמרה לי שאנשים שואלים מה לקנות כמתנה ללידה ושזה נהוג, אני לא ידעתי את זה, וגם לא רציתי לקבל כל מיני מארזי "מיכאל הנסיך" שלא יהיה לי מה לעשות איתם. נכון שזה נראה גרידי לחלק מהאנשים, אבל אני מאוד אוהבת לתת מתנות, ואני תמיד חושבת על מי שמקבל ונהנית מאוד כשיש תגובות טובות. אני תמיד משקיעה. ובגלל זה תמיד נעלבתי כשלא היו משקיעים בי בחזרה, עד שלמדתי שזה לא מעניין הרבה אנשים ופשוט ככה זה.
ללידה הזאת הכנתי רשימה שהיתה אצלי, ואם מישהו שאל מה אני צריכה, כבר לא נתתי את התשובה הצפויה "אני לא צריכה כלום", אלא ידעתי בדיוק מה אני צריכה (כמובן לא רכב גדול יותר, משהו סביר). נראה לי שהרוב היו מרוצים... חוץ מכמה;)

לפני שמיכאל נולד תפרתי לו את כל הטכסטיל לחדר: מגן ראש למיטה, וילון, ציפות, שמיכות... עכשיו החלטתי לקנות, כי לא היה לי כח או זמן לזה, ולא רציתי להשתמש במצעים של מיכאל. רציתי שהטכסטיל של כל החדר יתאים להכל. כשהייתי בחודש חמישי!!! אני יודעת, קצת הגזמתי, היו קופונים לחנות שהתכוונתי לקנות בה, הכל היה בחצי מחיר. אז קניתי והתפללתי... לחנות קוראים נאפ. קניתי מגני ראש, לאריאל בתכלת ולאלונה באפור, יש בחדר קיר פסים תכלת שזה צריך להתאים אליו. קניתי שמיכות בצבעים תכלת / אפור / ורוד, גם שמיכות חורף וגם שמיכות קיץ (כאילו שאין לי ארון מלא בשמיכות תינוק), ריפודיות לעגלה בצבע קרם, צילוניות לעגלה ומשטח פעילות.

משטח פעילות זה משהו שחשוב שיהיה, רצוי שיהיה גדול, אם יש מקום לזה בבית, כי יהיו שם שני תינוקות ועוד אוניברסיטה ועוד עזרים.
טרמפולינות - אחת לוויתי מחברה ואחת קניתי, שגם על זה יכולתי לוותר, אבל רציתי שתשאר לי אחת להמשך.
עריסות - אחת היתה לי ממיכאל, ואת השניה השכרתי. זה באמת משהו שהוא מקסימום לשלושה חודשים, ממש אין טעם לקנות.
מיטת תינוק אחת היתה לי, והיא היתה בחודשים הראשונים בסלון. ומיטה שניה לוויתי.
לול הוא מאוד חשוב, אחרי שהמיטה עברה לחדר, שמתי את הלול בסלון, ויכולתי לשים אותם שיהיו עם עצמם שם, ואני אוכל לעשות משהו במקביל.



אריאל ואלונה בלול עם מובייל פעמונים של מנואלה

אמבטיה - היתה לי אמבטיית תינוק רגילה, כשהם נהיו קצת יותר כבדים השתמשתי ב"דפני", וזה היה מאוד נוח. היום הם רוחצים באמבטיה רגילה עם כסאות שמחזיקים אותם, כדי שנוכל לקלח אותם במקביל (בפוסט תפעול הבא).
בקבוקים - צריך שיהיו גם אם מתכוונים להניק, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, וכדאי שתהיה קופסת תמ"ל.
מוצצים - בכמויות, הם פשוט נעלמים.
חיתולי בד - גם הרבה, אני תמיד שמתי להם חיתול בעריסה. לאריאל גם הייתי מחליפה כמה פעמים ביום, כי הוא פלט הרבה. העדפתי להשתמש בחיתולים גם לנקות להם את הפנים מאוכל בשלב מאוחר יותר במקום עם מגבונים.
מכשיר אדים קרים - במיוחד אם מחממים את החדר, צריך שתהיה קצת לחות סביבם.
מדחום + מוריד חום + אלכוהול לחיטוי.
מייבש בקבוקים - היו לי שניים עד לפני כחודש, והחלטתי לצמצם לאחד, זה תופס מקום על השיש, וקצת נמאס לי מהבלאגן.

מה שאפשר ללוות מחברים / משפחה - רצוי מאוד. מתנות - מבורך. אח"כ הבית הופך למחסן תינוקות וחבל, זה זמני כל כך. כדאי לייעל את המשאבים שחסכתם מהקניות הכפולות למקומות אחרים שיותר קשה לחסוך בהם.. מטפלת / מעון, יש רשימה אינסופית של דברים שצריכים.
אני תמיד אומרת, גם כאן בשפיות, ואם משהו מאוד חשוב לך, אז זה גם בסדר.
שופינג נעים...