"שיעשו הכל ביחד, יאכלו ביחד, ישנו ביחד, יהיו ערים ביחד.."
זאת המנטרה שליוותה אותי במהלך ההריון ונשמעה מכל הורה לתאומים או בעל דיעה. כבר בבית חולים המבקרים ראיינו אותי מתי הם ישנו, כל כמה זמן הם אוכלים, ועוד הייתי חביבה וניסיתי להסביר שהם רק בני יום וזה קצת מוקדם, ואז קיבלתי את התשובה "את חייבת שיהיו מתואמים."
טוב, אז ברור שזה היה הפוך. לא יכלו להיות שני תינוקות הפוכים יותר מאריאל ואלונה. הם עשו תורנויות שינה / ערות. שאני לא אשמע מתלוננת יותר מידי, היו להם גם רגעי שינה משותפים. שאז יכולתי לנוח (לא באמת, יש עוד ילד בסיפור...)
לאט לאט התחלתי להבין שאין טעם להלחם בזה כרגע, ולנסות לתאם ביניהם, כי התסכול כאן גבר על ההצלחה.
גם לא רשמתי, למרות שאני יודעת שיש הרבה אמהות שזה עוזר להן, וזה מעולה, אבל אני פשוט לא מאלה.
כשהבנתי את זה, הדברים נהיו הרבה יותר פשוטים.
רוב התינוקות נולדים כשהיום והלילה הפוכים אצלם. אצל אלונה זה הסתדר יחסית מהר, ואצל אריאל זה לקח יותר זמן, כמעט חודשיים אחרי אלונה. בהתחלה נלחמנו בזה, וישבנו איתו בחדר בחושך שעות כדי לנסות להרדים אותו, עד שאבירם הציע שנשאיר אותו בסלון במיטת תינוק (היתה לנו אחת בסלון שהם ישנו בה במשך היום) עד שיירדם. זרמתי איתו וזה עבד, באיזשהו שלב הוא פשוט נרדם בשעה רגילה.
לפעמים אני רואה הורים שהם לחץ לחץ לחץ. התינוקות קולטים את זה ונכנסים לסטרס יחד איתם. הקטנטנים האלה צריכים רוגע, יהיה להם מספיק לחץ אח"כ. נכון שזה קשה, והעייפות היא בלתי נסבלת, אבל ההתנהלות צריכה להיות הגיונית (קשה אחרי לידה...) ונינוחה.
בכל יום ב"סוף היום" אבירם ואני היינו מדברים על כל היום שהיה מבחינת התאומים ומיכאל, ומנתחים מה עשינו טוב כדי לשמר, ומה אנחנו צריכים לשנות או לנסות דרך אחרת. כמובן שבחלק גדול מהפעמים אני בכיתי תוך כדי, אבל זה רק מההורמונים, זה עובר.
עוד דבר שחשוב מאוד לעשות אותו ברוגע זה ההנקה, מבחינתי זה היה אחד הדברים החשובים.
היה לי ברור שאני מניקה. אצל מיכאל מאוד נהניתי מההנקה, וגם היה לי מאוד קל (הוא גם נולד גדול ורעב). עם הזכרון הזה התחלתי להניק, וזה היה כבר יותר מסובך.
גם כאן נראה לי שמאוד עזר שהם תינוקות שניים, אם לא, כנראה שהייתי מוותרת בשלב מוקדם יותר על ההנקה, זה מעט מסרבל יותר את התפעול.
התחלתי בהנקה כפולה, גם כאן יצאתי בהצהרות לפני הלידה שאניק רק את שניהם ביחד כי אחרת לא יהיה לי זמן. דאגתי שתהיה לי את הכרית הנקה הענקית של מילגה (רעיון מעולה למתנת לידה), וככה הנקתי אותם בתנוחת פוטבול.
אח"כ עברתי להנקה של אחד והשני במקביל מקבל סימילאק. ההנקה הכפולה שאבה אותי לגמרי, הייתי קמה מסוחררת וגמורה ממנה.
גם כאן הבנתי שההנקה שונה בין שניהם, שהם ינקו שונה לגמרי. את אלונה הייתי מניקה בעיקר בתנוחת פוטבול, כי היו לה עינייני לשון והיא תפסה את הפטמה פחות טוב, את אריאל הנקתי רגיל.
די מהר התחלתי להשלים עם סימילאק, כי רציתי שיאכלו גם מבקבוק, והפעם לא התכוונתי לשאוב חלב כדי להיות גם עם מיכאל. גם את למיכאל נתתי פעם ביום בקבוק מגיל שבוע, אמנם בקבוק עם חלב שלי, כדי שידע גם לאכול מבקבוק ולא רק לינוק, וגם היה לי חשוב שלא רק אני אתן לו את הבקבוק, אלא אבירם, סבים, סבתות.
כשהייתי לבד והנקתי את שניהם, הייתי מסדרת אותם לידי ומרימה כל אחד ביד אחת לכרית ומניקה, ואח"כ מרימה את שניהם לגרעפס, וזה היה די קל.
הנקתי בסה"כ 5 חודשים, וגם בהנקה חלקית. כשהחלטתי להפסיק להניק, עשיתי את זה בהדרגה (לקח קשה וכואב מאוד מההפסקת הנקה של מיכאל). ההחלטה להפסיק להניק לא היתה קלה, אבל החלטתי שיהיה נכון בשבילי להפסיק חודש לפני החזרה לעבודה.
ההאכלה הכפולה מהבקבוקים היתה לי קצת מסובכת. היו לזה כמה גלגולים. זה התחיל מכריות עם חיתולי טטרה מגולגלים מתחת לבקבוק, שזה בדר"כ החליק, והייתי מתעקמת לגמרי כדי להצליח להאכיל אותם.
הבנתי שבשביל לתפעל אותם ביתר קלות, אני צריכה אביזרים, שאני מאוד אוהבת. דבר ראשון היתה לי כרית הנקה קטנה ממיכאל, ועליה בדר"כ אריאל שכב, כי היה לו ריפלוקס, הוא גם היה נרדם עליה מעולה.
בשביל להחזיק להם את הראשים שלא יפלו לצדדים היו לי מין רעשנים קטנים מבד שהם כמו כריות קטנות, שגם השתמשתי בהם בסלקל לראש, וגם אלונה היתה מוצצת את זה במקום מוצץ...
אח"כ פגשתי את מרב ממנואלה, שהיא סיפרה לי על בת דודה שלה, שגם יש לה תאומים, ושהיא משתמשת בארנבונים כדי להחזיק את הבקבוקים. מיד רכשתי אותם, הם כל כך יפים. תראו בתמונה כמה הם מסכימים.
(כמובן שהכל בהשגחה, ואני נמצאת לידם ולא זזה מהם, זה פשוט משחרר יד / גב).
התפרעתי בצבעים, אצלי הכל באפור ורוד ותכלת, ושני אלה ממש מקסימים. השתמשתי בארנבונים האלה לכל דבר, הם הלכו אחריי לכל מקום בבית, הגבהתי איתם את הראש של הקטנים, כשהנקתי רק אחד השתמשתי בהם בשבילי ככרית, כשרציתי שישענו על הצד, הנחתי את הארנבון תחתם. בקיצור, שימושי מאוד. השתמשתי בהם עד שהם למדו להחזיק בקבוק לבד (שזה גם משהו שחשוב ללמד אותם לעשות כמה שיותר מוקדם). עכשיו בדר"כ אלונה ישנה עם אחד מהם, והשני מהמם על השידת החתלה.
זאת המנטרה שליוותה אותי במהלך ההריון ונשמעה מכל הורה לתאומים או בעל דיעה. כבר בבית חולים המבקרים ראיינו אותי מתי הם ישנו, כל כמה זמן הם אוכלים, ועוד הייתי חביבה וניסיתי להסביר שהם רק בני יום וזה קצת מוקדם, ואז קיבלתי את התשובה "את חייבת שיהיו מתואמים."
טוב, אז ברור שזה היה הפוך. לא יכלו להיות שני תינוקות הפוכים יותר מאריאל ואלונה. הם עשו תורנויות שינה / ערות. שאני לא אשמע מתלוננת יותר מידי, היו להם גם רגעי שינה משותפים. שאז יכולתי לנוח (לא באמת, יש עוד ילד בסיפור...)
לאט לאט התחלתי להבין שאין טעם להלחם בזה כרגע, ולנסות לתאם ביניהם, כי התסכול כאן גבר על ההצלחה.
גם לא רשמתי, למרות שאני יודעת שיש הרבה אמהות שזה עוזר להן, וזה מעולה, אבל אני פשוט לא מאלה.
כשהבנתי את זה, הדברים נהיו הרבה יותר פשוטים.
רוב התינוקות נולדים כשהיום והלילה הפוכים אצלם. אצל אלונה זה הסתדר יחסית מהר, ואצל אריאל זה לקח יותר זמן, כמעט חודשיים אחרי אלונה. בהתחלה נלחמנו בזה, וישבנו איתו בחדר בחושך שעות כדי לנסות להרדים אותו, עד שאבירם הציע שנשאיר אותו בסלון במיטת תינוק (היתה לנו אחת בסלון שהם ישנו בה במשך היום) עד שיירדם. זרמתי איתו וזה עבד, באיזשהו שלב הוא פשוט נרדם בשעה רגילה.
 |
| במיטת תינוק בסלון, הם שכבו לרוחב עד שארכו ועברו לאלכסון |
בכל יום ב"סוף היום" אבירם ואני היינו מדברים על כל היום שהיה מבחינת התאומים ומיכאל, ומנתחים מה עשינו טוב כדי לשמר, ומה אנחנו צריכים לשנות או לנסות דרך אחרת. כמובן שבחלק גדול מהפעמים אני בכיתי תוך כדי, אבל זה רק מההורמונים, זה עובר.
עוד דבר שחשוב מאוד לעשות אותו ברוגע זה ההנקה, מבחינתי זה היה אחד הדברים החשובים.
היה לי ברור שאני מניקה. אצל מיכאל מאוד נהניתי מההנקה, וגם היה לי מאוד קל (הוא גם נולד גדול ורעב). עם הזכרון הזה התחלתי להניק, וזה היה כבר יותר מסובך.
גם כאן נראה לי שמאוד עזר שהם תינוקות שניים, אם לא, כנראה שהייתי מוותרת בשלב מוקדם יותר על ההנקה, זה מעט מסרבל יותר את התפעול.
התחלתי בהנקה כפולה, גם כאן יצאתי בהצהרות לפני הלידה שאניק רק את שניהם ביחד כי אחרת לא יהיה לי זמן. דאגתי שתהיה לי את הכרית הנקה הענקית של מילגה (רעיון מעולה למתנת לידה), וככה הנקתי אותם בתנוחת פוטבול.
אח"כ עברתי להנקה של אחד והשני במקביל מקבל סימילאק. ההנקה הכפולה שאבה אותי לגמרי, הייתי קמה מסוחררת וגמורה ממנה.
גם כאן הבנתי שההנקה שונה בין שניהם, שהם ינקו שונה לגמרי. את אלונה הייתי מניקה בעיקר בתנוחת פוטבול, כי היו לה עינייני לשון והיא תפסה את הפטמה פחות טוב, את אריאל הנקתי רגיל.
 |
| זאת הכרית, התמכרתי אליה. |
כשהייתי לבד והנקתי את שניהם, הייתי מסדרת אותם לידי ומרימה כל אחד ביד אחת לכרית ומניקה, ואח"כ מרימה את שניהם לגרעפס, וזה היה די קל.
הנקתי בסה"כ 5 חודשים, וגם בהנקה חלקית. כשהחלטתי להפסיק להניק, עשיתי את זה בהדרגה (לקח קשה וכואב מאוד מההפסקת הנקה של מיכאל). ההחלטה להפסיק להניק לא היתה קלה, אבל החלטתי שיהיה נכון בשבילי להפסיק חודש לפני החזרה לעבודה.
ההאכלה הכפולה מהבקבוקים היתה לי קצת מסובכת. היו לזה כמה גלגולים. זה התחיל מכריות עם חיתולי טטרה מגולגלים מתחת לבקבוק, שזה בדר"כ החליק, והייתי מתעקמת לגמרי כדי להצליח להאכיל אותם.
הבנתי שבשביל לתפעל אותם ביתר קלות, אני צריכה אביזרים, שאני מאוד אוהבת. דבר ראשון היתה לי כרית הנקה קטנה ממיכאל, ועליה בדר"כ אריאל שכב, כי היה לו ריפלוקס, הוא גם היה נרדם עליה מעולה.
בשביל להחזיק להם את הראשים שלא יפלו לצדדים היו לי מין רעשנים קטנים מבד שהם כמו כריות קטנות, שגם השתמשתי בהם בסלקל לראש, וגם אלונה היתה מוצצת את זה במקום מוצץ...
 |
| אריאל על כרית הנקה קטנה, אלונה נשענת על הרעשן הרעשן ממנואלה http://www.manuelladesign.com/site/ |
(כמובן שהכל בהשגחה, ואני נמצאת לידם ולא זזה מהם, זה פשוט משחרר יד / גב).
 |
| גאוני |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה