יומולדת אנגרי בירדס למיכאל, אוטוטו פורים

הכל התחיל בשאלה תמימה: "איזו עוגת יומולדת אתה רוצה?"

"אנגרי בירדס צהוב."
מכאן הסוף כבר היה צפוי, והדרך קשה.

אחותי, יפעת, הכינה את העוגה המהממת  והמוגזמת הזאת:)

היומולדת הזאת היא הראשונה שפורמט המוזמנים קצת השתנה, או יותר נכון התעדכן.
בדר"כ אנחנו מזמינים את המשפחה המורחבת, שזה בערך 30 איש.
הפעם החלטנו להזמין גם מעט חברים טובים שלנו עם ילדים וקצת חברים מהגן.
לקח לנו המון זמן להחליט על ההרכב, אבל רציתי שהיומולדת תהיה כיפית לכולם, ועם פחות ילדים אפשר לעשות יותר דברים מגניבים ולהשקיע קצת יותר.
מאוד רציתי שיהיו תחפושות של אנגרי בירדס, חיפשתי קצת בדרום תל אביב ולא מצאתי תחפושות זולות.
אז תפרתי.
קניתי בד סאטן באדום, צהוב ושחור, שהוא מאוד זול בנחלת בנימין אצל קשי טקסטיל .
החלטתי על גזירה ותפירה הכי פשוטה, לא ממש מדויקת, לא עמידה לאורך זמן, משהו שהילדים יהנו ממנו ביומולדת, ויוכלו גם לקחת הביתה.
גם ההדפסה של הפרצופים הכועסים היתה מאוד פשוטה, זו הדפסת פלוק, שבשביל זה צריך לעבוד בתוכנה גרפית ולשלוח לבית דפוס, אבל אפשר בקלות לגזור את הפרצוף מחתיכות פליז או לבד.

 

החלטתי הפעם שחוץ מיפה, זה בעיקר צריך להיות כיפי לילדים.
הכנתי משחק אנדרי בירדס מאוד פשוט: אספתי ארגזי קרטון וקוביות עץ שהיו לי, עטפתי כמה קופסאות נעליים בדף חום והעמדתי אותם.
הפחיות סימילאק חזרו כאן בתפקיד החזירים הירוקים. היומולדת עמדה בסימן "תקציב נמוך" (טסנו לפריז שבוע אחרי, צריך לחסוך קצת לשופינג...).
עטפתי את הפחיות בנייר קרפ ירקרק שהיה לי בבית, הדפסתי את הפנים במדפסת רגילה והדבקתי עם דבק סלוטייפ שקוף (שראו), אבל זה ממילא לא החזיק מעמד הרבה זמן.
השתמשתי בפחיות גם לשים בתוכן את הסכו"מ הירוק הזרחני.
קניתי בכפר גלעדי בת"א בובות אנגרי בירדס שחורות בשביל לזרוק. עלו 8 ש"ח לבובה פרוותית.


המשחק לפני האינדיאנים

ואחרי

היומולדת של מיכאל היא בינואר, שזה תמיד הימור מבחינת התחזית. חברה ייעצה לי לשריין שתי שבתות, וכך עשיתי. השבת הראשונה היתה גשומה והשבת אחריה היתה פשוט מושלמת.
השכרנו מתנפח הכי גדול והכי שווה עם מגלשה.
זהו, הפעילות לילדים היתה סגורה.
גם לא הייתי צריכה לדאוג למפעילה... גיסי, אהרון, שהוא ילד בנשמתו, רצה גם להתחפש ולקפוץ במתנפחים, וכך היה לי מפעיל ובייביסיטר, ויכולנו להנות מהחברים שלנו.

ותודה לאהרון

עכשיו שהילדים מסודרים, אפשר להתעסק בתפל.
קניתי למיכאל לפני כמה חודשים פאזל אנגרי בירדס, ששמתי לב אח"כ שהוא מתאים לילדים גדולים יותר. שמרתי אותו בזכרון, וכמובן שכחתי.
אבירם הביא לי אותו בלילה שלפני היומולדת. היה כיף להרכיב אותו, אפילו היה לי קצת מאתגר...

על הפאזל היו הממתקים



היו דיונים מאוד חשובים

חיפשתי פיצ'עפקס קטנים של אנגרי בירדס בשביל השקיות הפתעה. מסתבר שזה דבר לא פשוט ולא זול.
מצאתי בנדנות מגניבות  בכפר גלעדי, מדבקות  ושרשרת עם בובה מהבהבת - הכל אנגרי בירדס.
חיפשתי עפרונות ומצאתי בפייסבוק מישהי שמוכרת דברים כאלה, ערבה דגן, התכתבתי איתה, והיא שלחה לי בדואר 24 שעות .
את השקית תפרתי מבד לבן עם הדפסה של גרפיקה חמודה שהכנתי. סרט צהוב. ממתקים.

 

הכיסא יומולדת קרה בטעות, תחפושת אחת נתפסה לי במכונת אוברלוק, והייתי צריכה לגזור אותה.

 

 

  

קישטנו בבלונים בצבעים מתאימים, לי היתה הרבה פחות עבודה, אבירם הוריד על זה ריאה.

 

 

העוגה, כמובן, יפעת לא יודעת להגזים... יצאה מדהימה וענקית וצהובה.

 

מיכאל ביקש את המקור!
את הכתר נייר הזה הוא קיבל בגן, ולא הסכים להפרד ממנו.

 

התפריט... עממי.

 

ג'חנון ואריאל

 

הבנות התעייפו ונחו על הקרטונים של המשחק

גם אלונה היתה שם

 

היה כיף

 

ימי הולדת ושיעור יצירה

הפוסט הראשון שכתבתי היה של היומולדת שנה לתאומים.
אני מאוד בעד להשקיע בימי הולדת, אבל גם לי יש גבולות. לפעמים הילד נהיה מותג, שכמובן מגיע עם ספר מותג, וכל ממתק / קופסא / בלון / כוס מיץ ממתגים בחוקים הקפדניים של המותג. אני חושבת שכאן מאבדים את היחס בין העיקר לתפל, שהעיקר אמור להיות על תוכן המסיבה, ולאו דוקא על המתנות לאורחים.
התוכן יכול להיות גם סתם מפגש משפחות וחברים, אוכל ושתיה טובה.
ביומולדת של הקטנטנים החלטנו להכין ערב פיצות ועוד נספחים, היה מצוין. העיצוב היה על צבעוניות ותינוקיות, ויצא מקסים.
קצת בתיה עוזיאל...
כמעט וקניתי אגרטלים של איקאה לשולחן, אבל אז מצאתי את הפחיות הנהדרות האלה. יש את התחליף חלב של נוטרליון, שהחבק יוצא בקלות, ונשארים עם פחית חלקה.

זו התוצאה הסופית, צילום נעה קדמי

מודדים את הפחית, מסמנים על בד, חותכים לפי הגודל, מגהצים את הקצוות, מדביקים עם דבק חם, וקושרים בסרט.

 

 

יש לפחיות האלה המון וריאציות.
אם מכינים מבד טריקו לייקרה, מוותרים על הגיהוץ כי הקצוות מתגלגלים.
אני הכנתי גם כאלה שסגרתי בתפירה, ואח"כ הוספתי חבק בד שהדפסתי.
ביומולדת של עופר, בעלה של יפעתי, השתמשתי בפחיות גם לנרות.

פשוט ממלאים בחול ושמים בפנים נרות

אחד הדברים שחיפשתי להם פתרון יצירתי היה קישוט החצר.
אחרי הרבה חיפושים התחלתי להכין שרשרת טולים.
העבודה היא מאוד פשוטה, אבל זה קצת ווג'ארס, מודה.

תוצאה סופית, צילום נעה קדמי

 מודדים לפי העין, גוזרים, מקווצ'צ'ים, קושרים ותולים.

יש שני סוגים של טול, רך ועבה.
בטול הרק יש מבחר גדול יותר של צבעים.
הטול העבה נראה יותר גדול ו"תופס" יותר נפח בפחות עבודה.
אני קונה את הטולים בנחלת בינימין אצל קשי טקסטיל ועוד הרבה בדים שתראו כאן.

שקיות הפתעה זה משהו שהוא נוסטלגי אצלי. אמא שלי תמיד השקיעה בימי הולדת שלנו, ואת זה ידעתי שאני אעשה בכל יומולדת בדרך שלי.
אני מכינה שקיות מבד, תופרת ולפעמים גם מדפיסה עליהם.

השקיות מהיומולדת של אלונה, אריאל ואלעד

את השקיות יומולדת של אלונה, אריאל ואלעד הכנתי מהבדים שקישטו את כל היומולדת.
מאוד פשוט לוקחים בד, חותכים למלבן, מכינים סרט ותופרים על הבד, מקפלים לחצי ותופרים.
למיכאל ביומולדת שנה היו שקיות של משבצות פפיטה.

ביומולדת שנתיים מיכאל אהב מאוד פילים...

השקיות הן בד לבן פשוט, הדפסתי עליהן בהדפסה דיגטלית את השורה של הפילים למטה ואת ה"יומולדת 2 למיכאל", וגזרתי פילים מפליז, שהדבקתי אותם עם דבק חם לבד.
בשביל זה צריך לדעת קצת לעבוד על תוכנות גרפיות, אבל אפשר להיות יצרתיים גם בלי זה, להוסיף פצ'ים ולכתוב עם טושים שלא יורדים מבד.

בזמנו... הסתפקתי בעוגה של צורה כמו פעם, עם קרם וסוכריות.
זה היה נראה כמו פיל, לפחות ככה אמרו לי. היה גם כסא יומולדת שזרקתי עליו בד לבן והדבקתי עוד פילים.

שכחתי לגמרי מהדליים האלה, אלה כמו דליי צבע

זה השולחן לפני כל האוכל, הייתי מאוד צנועה.

יומולדת אחרון לפוסט הזה. יומולדת שנה של מיכאל.
גם כאן, אין לי תמונות של הכל, הצלחתי להבין את זה רק ביום הולדת של התאומים.
למיכאל היו מצעים ומה לא עם גרפיקה של סירה. זה לא היה לוגו!! אבל השתמשתי בזה לכמה דברים.
שלחתי הזמנות בדואר ליומולדת, סתם כי בא לי.

ההזמנה וברקע השלט לחדר

פרימיטיבסקי, אבל הכי טעים

ילד יומולדת

יומולדת 4 של מיכאל מתקרב. אני כרגע בחיפוש נושא, נראה לי שנלך על אנגרי בירדס. יש בעיות הרות גורל אחרות, את מי מזמינים בגיל הזה.
אשלים בפעם אחרת עם הימי הולדת של בוב הבנאי וצעצוע של סיפור.

חוץ מזה הכל מושלם:)



 

איזה יום עבר עליי...

יש ימים לא קלים.
האמת שנשברתי היום, אני כותבת את הפוסט הזה כדי לשפוך, לא נראה לי שיש מה ללמוד ממנו.
היום התחיל יחסית בסדר עם הילדים, אח"כ בעבודה היה קצת מתיש, הגעתי מאוד עייפה הביתה.
מיכאל התחיל השנה ללכת לגן עירייה, שלא ישנים בו בצהריים!! זה מאוד קשה לו, וברוב הימים הוא חוזר זומבי הביתה, ונורא קשה לי להוציא אותו מהבית אפילו לטיול קטן.
מודה, זה פוסט טעויות... כשהוא חוזר מהגן הוא רואה טלויזיה ושותה מיץ. זה הזמן שלו לנוח ולהרגע, ולי יש זמן עם אלונה ואריאל. אז היום זה קצת השתבש, כי הוא פתאום נרדם מול הטלוויזיה מבלי שהבחנתי. חשבתי שזה דוקא טוב, שהוא יישן חצי שעה ויקום שמח... במשך רבע שעה ניסיתי להעיר אותו, ובסוף שהוא הצליח חצי להתעורר הוא בכה עוד כמעט שעה ברצף!! זו בדיוק היתה שעת ארוחת הערב. אלונה אכלה ואריאל זרק את האוכל (הוא בקטע של זריקות), והוא גם לא מרגיש טוב, אז בכלל על הכיפאק אצלינו. אה, וכמובן הוא הצטרף למיכאל בבכי.
אחרי שראיתי שכלום לא עוזר, פשוט התחלתי לבכות גם. ואז המתוק הזה שאל אותי למה אני בוכה, ואמרתי לו שקשה לי. איזו השתפכות על ילד בן כמעט ארבע. הוא חיבק אותי ואז הגיע הקרציה הקטן שלא הסכים שמיכאל ישב עליי, ורק ניסה לדחוף אותו. מיכאל כמובן לא ויתר על המקום שלו, ואריאל המשיך לצרוח עוד רבע שעה, למרות שהחזקתי גם אותו.
בכל הזמן הזה אלונה יושבת ואוכלת לה בנחת, המתוקה, ואני מנסה להתקשר לאבירם, שהוא על האופנוע ולא עונה לי.
כשאבירם נכנס, הוא מצא ילד, תינוק ואמא בוכים ותינוקת אחת אופטימית:)
אחרי שקצת התארגנו, לקחתי את אריאל לטיול במנשא כדי ששנינו נתאוורר, אח"כ אמבטיה ולישון.
העיקר שיהיה לילה שקט וימים שמחים.
יצאו כמה תמונות משעשעות מהיום הזה...

ככה הערב התחיל...



אלונה עושה יוגה, אח"כ היא גם נפלה על הפנים, פנאן (הנעל ברקע היא עדות מצולמת שיצאנו!!!)




אריאל ברגע של התקף לב לאמא שלו



לישון לילה שלם... טפו טפו!!!

אלונה ואריאל כבר בני שנה וחודש. נראה לנו שהמטרנה של הערב כבר מיותרת, והחלטנו להפסיק לתת להם בערב, ולהמשיך כרגע רק בבקרים.
הם הולכים לישון באזור 19:30 וקמים בערך בשבע בבוקר, אריאל בדר"כ מקדים לכיוון שש. בימים האחרונים מאז שהפסקנו את המטרנה, אריאל התחיל לקום מוקדם מאוד, לפני שש.
חשבתי היום מה לעשות, וישר חשבתי שאני צריכה להחזיר לשניהם את המטרנה של הערב. ואז שוב הגיעה התובנה שאם רק אריאל צריך את זה, אני יכולה להמשיך כרגע לתת לו את המטרנה ולא לאלונה.
זה התקשר לי עם כל הדברים שחשבתי שהם צריכים להיות משותפים "כי צריך לעשות הכל ביחד", והבנתי שכל אחד צריך את הדרך שמתאימה לו.

אלונה ישנה על הבטן בשנת בוקר, אריאל ישן על הכרית
אלונה עם "מוצץ", אריאל עם מוצץ

אצלינו זה התחיל בשינה, כבר כתבתי שהשעות שלהם לא היו מתואמות וקיבלנו את זה, ובסופו של דבר זה הסתדר.
שאני כותבת בשורה אחת, היתה בעיה, זרמנו, הסתדר... זה נשמע קל מידי, אבל מאחורי המשפט הזה יש הרבה עבודה. זו עבודה קשה, שתמיד צריך לזכור שהיא קשה עכשיו, אבל אח"כ זה משתלם. מקבלים ילדים שישנים טוב, גדלים יפה, שמחים ולא פחות חשוב, מקבלים אמא שהיא לא גמורה מעייפות ולא עצבנית.
אני לא אכנס כאן לשיטות ההרדמה, כי אני לא יועצת שינה, רק כמה טיפים קטנים.
בגלל שהיה לי את מיכאל, שעליו עשיתי את הטעויות, ידעתי מה אני לא צריכה לעשות לגבי השינה. את מיכאל הייתי מרדימה מאוד מאוחר, כי לא הבנתי שהוא עייף, ובדר"כ תוך כדי הנקה. כשהוא התעורר בלילה, פשוט לקחתי אותו והנקתי אותו עד שהיינו נרדמים. בגיל 7 חודשים, הוא התעורר כל לילה בשעה 4, ינק וחזר לישון. הבנתי שזה לא עסק.
הלכנו ליועצת שינה, והיא אמרה שדבר ראשון צריך להוציא אותו מהחדר שלנו, זה השלב שאיבדתי אותה והתחלתי לבכות. לא יכולתי לחשוב על זה שהוא לא יהיה לידי. אחרי שהתעשתי, היא הסבירה את השיטה שלה. זה לא משנה כרגע, אבל היו שלושה לילות מאוד מאוד קשים, שבלילה הרביעי הלכנו לישון וקמנו בשבע בבוקר!!! זאת היתה הרגשה אדירה של גאווה במיכאל וגם בנו, על זה שהתמדנו והצלחנו. אחד הדברים שהיועצת אמרה לנו, זה שאנחנו נותנים לו מתנה, ולדעת לישון זו מתנה מאוד גדולה. זה ליוה אותי ועדיין מלווה אותי גם עם הקטנים.
עם התאומים התחלתי בהנקה גם בלילה, עד שהרגשתי שאני צריכה לסדר יותר את ההאכלות שלהם, והחלטתי לעבור לבקבוקים. עכשיו שהם קצת הרעישו לא קפצתי עליהם כמו עם מיכאל, אלא הייתי יושבת ליד העריסה ומרגיעה אותם בלי להעיר אותם, ליטפתי אותם לחשתי להם, רק לא הוצאתי אותם, אלא אם כן הם כבר היו רעבים. המצב הזה הוא נורא מבלבל ומלא ברגשי אשמה, כי את כל הזמן חושבת שאולי הם רעבים ואת בעצם אמא לא משהו ולא מאכילה אותם. אבל צריך להבין את התינוקות ולבדוק גם לפי השעות מתי אכלו וכמה. זה ללא ספק הרבה יותר קשה מפשוט לקחת אותם ולהאכיל אותם בכל בכי קטן, אבל הבכי הוא הרבה פעמים מתוך עייפות או מהרגל. בחודשיים הראשונים הייתי ערה הרבה מאוד בלילה, אבל ידעתי שזה ישתלם בסוף.
כשהאכלתי אותם בלילה, היה לי מתקן של מחמם בקבוקים שהיה מחובר, מחלק מנות עם מנות מדודות ובקבוקים נקיים. הייתי מאוד יעילה, וגם בלילה האכלתי אותם לבד, אחד על כרית ואחד שוכב על הרגל שלי (הרגליים נהיו כלי עזר מאוד חשוב בתפעול).


הרגליים מאוד שימושיות כאן:)

הם ישנו בעריסות ליד המיטה שלנו, וחשבתי שכשקצת יגדלו, נעביר אותם לחדר של מיכאל, שכולם ישנו ביחד.
בשלב די מוקדם הבנו שהם מעירים אחד את השני ומפריעים זה לזה להרדם.
אלונה היתה מתעוררת בשתיים בלילה והיתה מתחילה לדבר, היא לא בכתה, אבל כל נאום היה בן שעה לשעתיים, ויש לה קול מאוד חזק. החלטתי להעביר אותה לישון בחדר עבודה. העברתי את אחת העריסות לשם, והיא ישנה שם עד שהבינה שהיא לא צריכה לדבר בלילה. בינתיים הבאנו עוד מיטה ושמנו אצלינו בחדר, והיו לילות ששניהם ישנו איתנו, ואז אריאל התחיל להתעורר, אז העברנו אותו לחדר השני ואלונה נשארה איתנו. ההחלטה של להעביר אותם מהחדר שלנו לא היתה לי פשוטה, כי הם היו קטנים, זה היה בין גיל חודשיים לארבעה חודשים. אני באמת חושבת שאנחנו גם מפריעים להם לישון, וזה שהם יוצאים מהחדר זה עוזר להם, וגם עוזר לזוגיות שיש שוב קצת פרטיות.
היתה תקופה של בערך חודש או יותר שהם התחלפו ביכולות לשנת לילה. אז כל הזמן היה שינוע בין החדרים.
ראשון העברנו את אריאל לישון עם מיכאל, אחרי כמה לילות אריאל התחיל להתעורר בארבע, אז החלפנו בינו לבין אלונה.
אלונה ישנה עם מיכאל בחדר, ואת אריאל אנחנו מעבירים מידי פעם לנסיון, יש ימים שזה מצליח ויש ימים שהוא ישן בחדר לבד.
ההבנה שאי אפשר לקחת החלטות לגבי אחד ושבהכרח תתאים גם לשני היא מאוד חשובה. זה משהו שאני מזכירה לעצמי, ומקווה שאזכור גם בהמשך שיהיו דברים קצת יותר מסובכים.

רגע לפני... שופינג

אני יודעת שאני שיטחית, אבל אני מאוד אוהבת שופינג. נראה לי שכבר אין טעם להלחם בזה, ולהבין שאולי בית לא יהיה לי, אבל יהיו לי נעליים ממש יפות ובגדים שוים לילדים...
יש לי מזל גדול, אבירם כלכלן ומבין בעיניינים האלה, ו"מאזן" אותי שצריך. האהבה שלי לשופינג עברה מקניות לעצמי לקניות לילדים (גם אני לא מקופחת). אבל אפילו אני הבנתי שיש דברים שבאמת חבל לקנות כי הם גדלים נורא נורא מהר.
לפני שמיכאל נולד הצלחתי להקשיב לחכמים ממני ולוויתי כמה דברים, והיו כמה דברים שקיבלתי ממשפחה שיש לה בן זקונים שנולד חצי שנה לפני מיכאל. לוויתי סלקל, קיבלתי עריסה ואמבטיה לעגלה, קיבלתי גם כמה בגדי ניו בורן. כמובן שזה בסיסי ביותר ויש עוד המון דברים שצריך.
לפני שהתאומים נולדו הייתי צריכה "השלמות ורודות", היו לי כבר את כל הדברים לילד אחד ואז התחלתי עם הלחץ שחייבים לקנות לתינוקת, כי מסכנה, אין לה כלום.
יש לי ברירת מחדל שהיא קניות באינטרנט. אחות של אבירם גרה בארה"ב ואני קונה כאן, שולחת אליה וכשהיא מגיעה, או שמישהו נוסע לבקר אותה זה מגיע אליי. בקניות האלה יש דברים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. קניתי לאלונה נעלי בלרינה הורסות, אני מקווה שעד גיל שנתיים הן יתאימו לה... בגלל שפחדתי שהם יוולדו נורא קטנים, קניתי מידות קטנות. הם אמנם נולדו קצת פחות מ-3 ק"ג, אבל הם עלו במשקל די מהר, במיוחד אלונה (אחוזון 95% במשקל :), הרבה מאוד מכנסונים לא עלו עליה, את האוברולים של הNB היא יכלה ללבוש בערך שבועיים, ואח"כ הלבשתי לה אותם בלחץ, כי לא היה לי נעים מעצמי. בסוף היו להם יותר מידי בגדים, אז נראה לי שיש מקום לשפיות בנושא הזה.
הזמנתי גם מנשא של ארגו שלא היה לי נוח בהתחלה, והשתמשתי במנשא בד שהיה לי ממיכאל, שהוא לא הכי נוח להליכה, אבל הוא היה נוח מאוד לתפעול.
עכשיו אני משתמשת רק במנשא של ארגו, הוא מאוד נוח לי. יש לי עוד מנשא, גם ממיכאל, של בייבי ביורן. לי יותר נוח הארגו, אבל זה מאוד אינדיבידואלי. לפני הלידה חיפשתי באינטרנט מנשאים כפולים, זה היה נראה לי מסורבל מידי. אני משתמשת במנשא אם אני צריכה ללכת עם שניהם למקומות שאני יודעת שהעגלה לא תעבור. אני שמה את אחד מהם בטיולון יחיד והשני על המנשא, זה פתאום מאד קליל, אין את הסרבול של הרוחב הזה.

אריאל במנשא בד

לגבי עגלה... מישהו המליץ לי על עגלה של bumbleride שאין אותה בארץ, אמרו שהיא מעולה ושיש לה כמה יתרונות שאין לאחרות. לי היה חשוב שיהיה מקום אחסון נגיש בתחתית העגלה ושהיא תתקפל בקלות. בשני הפרמטרים האלה היא באמת טובה, היא גם מאוד נוחה להליכה. אבל יש לה כמה חסרונות, היא שוקלת טון, היו לי כאבי גב נוראיים רק מלהרים אותה לתא המטען. היו לה פנצ'רים בגלגלים ועוד כמה בעיות שאין למי לפנות, כי השירות לקוחות בארה"ב. ליומולדת שנה התאומים קיבלו מתנה משותפת, טיולון של מקלארן. נכון שהוא הרבה פחות נוח בהליכה, אבל הוא מתקפל לגודל קטן ומאוד קל להוציא ולהכניס אותו לרכב.
אני לא רציתי עגלה עם אמבטיות שמתפרקות, למרות שבדיעבד זה נראה לי משהו שמקל מאוד על הגב, כי לא מרימים את כל המשקל בבת אחת. כרגע אנחנו עם עגלה בבית, לטיולים במושב ועגלה ברכב.

אם כבר הזכרתי מתנות... לפני שמיכאל נולד לא השארתי מקום למתנות. חברה אמרה לי שאנשים שואלים מה לקנות כמתנה ללידה ושזה נהוג, אני לא ידעתי את זה, וגם לא רציתי לקבל כל מיני מארזי "מיכאל הנסיך" שלא יהיה לי מה לעשות איתם. נכון שזה נראה גרידי לחלק מהאנשים, אבל אני מאוד אוהבת לתת מתנות, ואני תמיד חושבת על מי שמקבל ונהנית מאוד כשיש תגובות טובות. אני תמיד משקיעה. ובגלל זה תמיד נעלבתי כשלא היו משקיעים בי בחזרה, עד שלמדתי שזה לא מעניין הרבה אנשים ופשוט ככה זה.
ללידה הזאת הכנתי רשימה שהיתה אצלי, ואם מישהו שאל מה אני צריכה, כבר לא נתתי את התשובה הצפויה "אני לא צריכה כלום", אלא ידעתי בדיוק מה אני צריכה (כמובן לא רכב גדול יותר, משהו סביר). נראה לי שהרוב היו מרוצים... חוץ מכמה;)

לפני שמיכאל נולד תפרתי לו את כל הטכסטיל לחדר: מגן ראש למיטה, וילון, ציפות, שמיכות... עכשיו החלטתי לקנות, כי לא היה לי כח או זמן לזה, ולא רציתי להשתמש במצעים של מיכאל. רציתי שהטכסטיל של כל החדר יתאים להכל. כשהייתי בחודש חמישי!!! אני יודעת, קצת הגזמתי, היו קופונים לחנות שהתכוונתי לקנות בה, הכל היה בחצי מחיר. אז קניתי והתפללתי... לחנות קוראים נאפ. קניתי מגני ראש, לאריאל בתכלת ולאלונה באפור, יש בחדר קיר פסים תכלת שזה צריך להתאים אליו. קניתי שמיכות בצבעים תכלת / אפור / ורוד, גם שמיכות חורף וגם שמיכות קיץ (כאילו שאין לי ארון מלא בשמיכות תינוק), ריפודיות לעגלה בצבע קרם, צילוניות לעגלה ומשטח פעילות.

משטח פעילות זה משהו שחשוב שיהיה, רצוי שיהיה גדול, אם יש מקום לזה בבית, כי יהיו שם שני תינוקות ועוד אוניברסיטה ועוד עזרים.
טרמפולינות - אחת לוויתי מחברה ואחת קניתי, שגם על זה יכולתי לוותר, אבל רציתי שתשאר לי אחת להמשך.
עריסות - אחת היתה לי ממיכאל, ואת השניה השכרתי. זה באמת משהו שהוא מקסימום לשלושה חודשים, ממש אין טעם לקנות.
מיטת תינוק אחת היתה לי, והיא היתה בחודשים הראשונים בסלון. ומיטה שניה לוויתי.
לול הוא מאוד חשוב, אחרי שהמיטה עברה לחדר, שמתי את הלול בסלון, ויכולתי לשים אותם שיהיו עם עצמם שם, ואני אוכל לעשות משהו במקביל.



אריאל ואלונה בלול עם מובייל פעמונים של מנואלה

אמבטיה - היתה לי אמבטיית תינוק רגילה, כשהם נהיו קצת יותר כבדים השתמשתי ב"דפני", וזה היה מאוד נוח. היום הם רוחצים באמבטיה רגילה עם כסאות שמחזיקים אותם, כדי שנוכל לקלח אותם במקביל (בפוסט תפעול הבא).
בקבוקים - צריך שיהיו גם אם מתכוונים להניק, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, וכדאי שתהיה קופסת תמ"ל.
מוצצים - בכמויות, הם פשוט נעלמים.
חיתולי בד - גם הרבה, אני תמיד שמתי להם חיתול בעריסה. לאריאל גם הייתי מחליפה כמה פעמים ביום, כי הוא פלט הרבה. העדפתי להשתמש בחיתולים גם לנקות להם את הפנים מאוכל בשלב מאוחר יותר במקום עם מגבונים.
מכשיר אדים קרים - במיוחד אם מחממים את החדר, צריך שתהיה קצת לחות סביבם.
מדחום + מוריד חום + אלכוהול לחיטוי.
מייבש בקבוקים - היו לי שניים עד לפני כחודש, והחלטתי לצמצם לאחד, זה תופס מקום על השיש, וקצת נמאס לי מהבלאגן.

מה שאפשר ללוות מחברים / משפחה - רצוי מאוד. מתנות - מבורך. אח"כ הבית הופך למחסן תינוקות וחבל, זה זמני כל כך. כדאי לייעל את המשאבים שחסכתם מהקניות הכפולות למקומות אחרים שיותר קשה לחסוך בהם.. מטפלת / מעון, יש רשימה אינסופית של דברים שצריכים.
אני תמיד אומרת, גם כאן בשפיות, ואם משהו מאוד חשוב לך, אז זה גם בסדר.
שופינג נעים...

איך מתפעלים את זה?

"שיעשו הכל ביחד, יאכלו ביחד, ישנו ביחד, יהיו ערים ביחד.."
זאת המנטרה שליוותה אותי במהלך ההריון ונשמעה  מכל הורה לתאומים או בעל דיעה. כבר בבית חולים המבקרים ראיינו אותי מתי הם ישנו, כל כמה זמן הם אוכלים, ועוד הייתי חביבה וניסיתי להסביר שהם רק בני יום וזה קצת מוקדם, ואז קיבלתי את התשובה "את חייבת שיהיו מתואמים."
טוב, אז ברור שזה היה הפוך. לא יכלו להיות שני תינוקות הפוכים יותר מאריאל ואלונה. הם עשו תורנויות שינה / ערות. שאני לא אשמע מתלוננת יותר מידי, היו להם גם רגעי שינה משותפים. שאז יכולתי לנוח (לא באמת, יש עוד ילד בסיפור...)
לאט לאט התחלתי להבין שאין טעם להלחם בזה כרגע, ולנסות לתאם ביניהם, כי התסכול כאן גבר על ההצלחה.
גם לא רשמתי, למרות שאני יודעת שיש הרבה אמהות שזה עוזר להן, וזה מעולה, אבל אני פשוט לא מאלה.
כשהבנתי את זה, הדברים נהיו הרבה יותר פשוטים.
רוב התינוקות נולדים כשהיום והלילה הפוכים אצלם. אצל אלונה זה הסתדר יחסית מהר, ואצל אריאל זה לקח יותר זמן, כמעט חודשיים אחרי אלונה. בהתחלה נלחמנו בזה, וישבנו איתו בחדר בחושך שעות כדי לנסות להרדים אותו, עד שאבירם הציע שנשאיר אותו בסלון במיטת תינוק (היתה לנו אחת בסלון שהם ישנו בה במשך היום) עד שיירדם. זרמתי איתו וזה עבד, באיזשהו שלב הוא פשוט נרדם בשעה רגילה.

במיטת תינוק בסלון, הם שכבו לרוחב עד שארכו ועברו לאלכסון

לפעמים אני רואה הורים שהם לחץ לחץ לחץ. התינוקות קולטים את זה ונכנסים לסטרס יחד איתם. הקטנטנים האלה צריכים רוגע, יהיה להם מספיק לחץ אח"כ. נכון שזה קשה, והעייפות היא בלתי נסבלת, אבל ההתנהלות צריכה להיות הגיונית (קשה אחרי לידה...) ונינוחה.
בכל יום ב"סוף היום" אבירם ואני היינו מדברים על כל היום שהיה מבחינת התאומים ומיכאל, ומנתחים מה עשינו טוב כדי לשמר, ומה אנחנו צריכים לשנות או לנסות דרך אחרת. כמובן שבחלק גדול מהפעמים אני בכיתי תוך כדי, אבל זה רק מההורמונים, זה עובר.
עוד דבר שחשוב מאוד לעשות אותו ברוגע זה ההנקה, מבחינתי זה היה אחד הדברים החשובים.
היה לי ברור שאני מניקה. אצל מיכאל מאוד נהניתי מההנקה, וגם היה לי מאוד קל (הוא גם נולד גדול ורעב). עם הזכרון הזה התחלתי להניק, וזה היה כבר יותר מסובך.
גם כאן נראה לי שמאוד עזר שהם תינוקות שניים, אם לא, כנראה שהייתי מוותרת בשלב מוקדם יותר על ההנקה, זה מעט מסרבל יותר את התפעול.
התחלתי בהנקה כפולה, גם כאן יצאתי בהצהרות לפני הלידה שאניק רק את שניהם ביחד כי אחרת לא יהיה לי זמן. דאגתי שתהיה לי את הכרית הנקה הענקית של מילגה (רעיון מעולה למתנת לידה), וככה הנקתי אותם בתנוחת פוטבול.
אח"כ עברתי להנקה של אחד והשני במקביל מקבל סימילאק. ההנקה הכפולה שאבה אותי לגמרי, הייתי קמה מסוחררת וגמורה ממנה.
גם כאן הבנתי שההנקה שונה בין שניהם, שהם ינקו שונה לגמרי. את אלונה הייתי מניקה בעיקר בתנוחת פוטבול, כי היו לה עינייני לשון והיא תפסה את הפטמה פחות טוב, את אריאל הנקתי רגיל.

זאת הכרית, התמכרתי אליה.

די מהר התחלתי להשלים עם סימילאק, כי רציתי שיאכלו גם מבקבוק, והפעם לא התכוונתי לשאוב חלב כדי להיות גם עם מיכאל. גם את למיכאל נתתי פעם ביום בקבוק מגיל שבוע, אמנם בקבוק עם חלב שלי, כדי שידע גם לאכול מבקבוק ולא רק לינוק, וגם היה לי חשוב שלא רק אני אתן לו את הבקבוק, אלא אבירם, סבים, סבתות.
כשהייתי לבד והנקתי את שניהם, הייתי מסדרת אותם לידי ומרימה כל אחד ביד אחת לכרית ומניקה, ואח"כ מרימה את שניהם לגרעפס, וזה היה די קל.
הנקתי בסה"כ 5 חודשים, וגם בהנקה חלקית. כשהחלטתי להפסיק להניק, עשיתי את זה בהדרגה (לקח קשה וכואב מאוד מההפסקת הנקה של מיכאל). ההחלטה להפסיק להניק לא היתה קלה, אבל החלטתי שיהיה נכון בשבילי להפסיק חודש לפני החזרה לעבודה.
ההאכלה הכפולה מהבקבוקים היתה לי קצת מסובכת. היו לזה כמה גלגולים. זה התחיל מכריות עם חיתולי טטרה מגולגלים מתחת לבקבוק, שזה בדר"כ החליק, והייתי מתעקמת לגמרי כדי להצליח להאכיל אותם.
הבנתי שבשביל לתפעל אותם ביתר קלות, אני צריכה אביזרים, שאני מאוד אוהבת. דבר ראשון היתה לי כרית הנקה קטנה ממיכאל, ועליה בדר"כ אריאל שכב, כי היה לו ריפלוקס, הוא גם היה נרדם עליה מעולה.
בשביל להחזיק להם את הראשים שלא יפלו לצדדים היו לי מין רעשנים קטנים מבד שהם כמו כריות קטנות, שגם השתמשתי בהם בסלקל לראש, וגם אלונה היתה מוצצת את זה במקום מוצץ...

אריאל על כרית הנקה קטנה, אלונה נשענת על הרעשן
הרעשן ממנואלה http://www.manuelladesign.com/site/

אח"כ פגשתי את מרב ממנואלה, שהיא סיפרה לי על בת דודה שלה, שגם יש לה תאומים, ושהיא משתמשת בארנבונים כדי להחזיק את הבקבוקים. מיד רכשתי אותם, הם כל כך יפים. תראו בתמונה כמה הם מסכימים.
(כמובן שהכל בהשגחה, ואני נמצאת לידם ולא זזה מהם, זה פשוט משחרר יד / גב).

גאוני

התפרעתי בצבעים, אצלי הכל באפור ורוד ותכלת, ושני אלה ממש מקסימים. השתמשתי בארנבונים האלה לכל דבר, הם הלכו אחריי לכל מקום בבית, הגבהתי איתם את הראש של הקטנים, כשהנקתי רק אחד השתמשתי בהם בשבילי ככרית, כשרציתי שישענו על הצד, הנחתי את הארנבון תחתם. בקיצור, שימושי מאוד. השתמשתי בהם עד שהם למדו להחזיק בקבוק לבד (שזה גם משהו שחשוב ללמד אותם לעשות כמה שיותר מוקדם). עכשיו בדר"כ אלונה ישנה עם אחד מהם, והשני מהמם על השידת החתלה.

חוזרים הביתה... יש לנו אוטו מלא!!

עכשיו כל החששות וכל הפחדים שהיו ממה יהיה עם עוד שני תינוקות, ואיך נסתדר, התחילו להיעלם.
אני גדלתי על סיפורים של אמא שלי של "כמה קשה היה לגדל תאומים" ..."איך שתיכן לא ישנתם אף פעם" ..."כמה הייתי עייפה"... "העליתי 20 קילו אחרי הלידה מעייפות" וכמובן "איך אז היה יותר קשה" האמת שאז היה קשה יותר (חיתולי בד? חלב פרה? קומה שניה בלי מעלית?)
בקיצור העמיסו עלינו היסטריות בשפע, וכמובן החמודים שפרגנו שבהתחלה זה שטויות, חכו עד שיגיעו לגיל חצי שנה וייקחו למיכאל את הצעצועים, ואז יתחיל הבלאגן. לאבלי.
כבר בבית החולים ראיתי שזה לא בדיוק מה שסיפרו לנו, ושהם בעיקר מתוקים, וצריך פשוט לסגל כל מיני טכניקות שיעזרו לייעל את כל עניין הטיפול.
היה לי חשוב מאוד לעשות הכנות לסבתות לגבי ימי העזרה עוד לפני הלידה, כי ידעתי שאחרי הלידה אני אהיה רגישה מידי, ולא כדאי להתעסק איתי בחודש הראשון.

בלידה של מיכאל, הבכור, אבירם לא לקח חופש מהעבודה. הוא היה בחופש ביום הלידה ויום אח"כ ופתאום מצאתי את עצמי לבד לבד עם תינוק, הורמונים ודיכאונצ'יק. זאת היתה תקופה מאוד קשה, שגם מאוד חששתי ממנה בלידה הזאת.
לכן עכשיו אבירם פרגן לעצמו חופש של כשלושה שבועות!!! העובדה שלא הייתי לבד, ועוד איתו, גרמה לחודש הראשון להיות שפוי ואפילו מהנה.

אז קבענו משמרות סבתות. כבר מהתחלה התחלתי לבטל בעיקר כי אבירם היה בבית.
אח"כ ראיתי שעזרה מהבוקר יותר מפריעה מעוזרת, וביקשתי שיגיעו בשעה שאוכל להוציא את מיכאל מהגן לבד, היה לי מאוד חשוב להוציא אותו מהגן, כדי שירגיש שאמא שלו עדיין שלו.
רציתי העזרה תהיה אחה"צ עם התאומים כדי שיהיה לי זמן עם מיכאל.
היציאה מהבית לבד, גם אם זה לעשר דקות לגן או למכולת, היא אפשרות לנשום אויר. ממש חיכיתי ליציאה הזאת.
העזרה הטכנית היתה טובה מאוד, אבל זה היה גם קשה, כי כל הזמן אירחתי, ומצאתי את עצמי רצה סביב הילדים, סביב עצמי וסביב האורחים.
הכל הסתדר אחרי שחזרתי לעבודה, כשהתאומים היו בני חצי שנה. הם נשארו בבית עם מטפלת, ואני הייתי חוזרת ישר לגן, לוקחת את מיכאל, וחוזרת איתו הביתה.

נראה לי שמאוד נכון להתכונן לפני הלידה לסידור בעזרה, במיוחד בתאומים ראשונים, שלי זה נראה קשה יותר מתאומים בלידה שניה. חשוב גם להיות פתוחים ולקבל את החמות (כן, כן, האמא של בן זוגך).
אני מודה שעם מיכאל היה לי קשה לסמוך על אמא של אבירם, שהיא אישה מקסימה ואני מאוד אוהבת אותה. זה די טבעי שסומכים יותר על האמא שלך. אבל עם מיכאל למדתי שאני טועה בגדול, ואני יכולה לסמוך עליה.
הפעם נתתי אותם מההתחלה, וסמכתי על כולם, כמובן עם עין אחת פקוחה, אבל הצלחתי לשחרר הרבה יותר בקלות.
חשוב לזכור שכל תכנית היא בסיס לשינויים במיוחד אצל תינוקות וילדים, והגמישות כאן נורא חשובה. אם משהו לא נראה לך, חשוב שתגידי, הצד השני לא אמור להעלב, הם אמורים להבין אותך ולתמוך בך.

זה באמת כיף... ומאתגר.


אריאל ואלונה בני שבוע